שלוש שנים של מלכות

יש שחקנים שכובשים שערים, ויש כאלה שהופכים את הכיבוש לאמנות. ברק לוי, החלוץ האימתני של ותיקי "חברים" טירת הכרמל, שייך לסוג השני. כבר שלוש שנים ברציפות ששמו מתנוסס בראש טבלת מלכי השערים, מוכיח בכל פעם מחדש שהגיל הוא רק מספר בדרך לחיבור של הרשת. . ישבנו לשיחה פתוחה עם "המפציץ מטירת הכרמל" על התשוקה שלא דועכת, על הבית שנותן גב ועל מה שבאמת חסר לו בליגה שבה הוא כבר השיג כמעט הכל.

מלך נשאר מלך. 

הוא לא צריך יותר מחצי הזדמנות כדי לגרום לשוערים להוציא כדור מהרשת. ברק ללוי מוותיקי "חברים" טירת הכרמל חוגג שלוש שנים רצופות כמלך השערים של הליגה – הישג שמשאיר את כולנו עם פה פעור. 

בכתבה זו, אנחנו צוללים לעומק עם האיש שמאחורי המספרים:  איך שומרים על רעב אחרי 3 שנים בפסגה?  מה הסוד לשילוב בין המגרש למשפחה?  ומה הוא באמת חושב על רמת הליגה שלנו?

אל תחמיצו את הראיון המלא עם החלוץ הכי חם בסביבה.

ראיון עם ברק ללוי, שמתמקדות בהישגים הספורטיביים, בשילוב עם חייו האישיים:

1. על ההישגיות: ברק, אתה מחזיק בתואר מלך השערים של הליגה כבר שלוש שנים ברציפות. מה הסוד שלך לשמירה על יציבות וחדות כזו מול השער לאורך זמן, ואיך שומרים על רעב לכיבושים גם אחרי שהגעת לפסגה?
   תשובה:
   "להיות מלך השערים זה נחמד לסטטיסטיקה, אבל הסוד האמיתי הוא האש שבוערת בפנים. בכל פעם שאני עולה על המגרש, אני שוכח מהגיל, מהדאגות של היום-יום ומכאבי הברכיים. הרעב הזה לכיבוש הוא בעצם רעב לחיים. המסר שלי לכולם הוא אל תתנו ללהבה הזו לכבות. כשאני רואה את הרשת זזה, אני מרגיש שוב כמו הילד שבעט כדור ראשון בשכונה בטירת הכרמל. הדיוק מגיע מהניסיון, אבל השערים מגיעים מהאהבה למשחק."
   

2. על הקבוצה: ספר לנו קצת על החיבור שלך לקבוצת ותיקי "חברים" טירת הכרמל. מה הופך את הקבוצה הזו למיוחדת עבורך, ואיך הדינמיקה החברתית בחדר ההלבשה משפיעה על היכולת שלכם על המגרש?
   תשובה:
   הקבוצה הזו היא הבית השני שלי. אנחנו לא סתם שחקנים שלובשים אותה חולצה, אנחנו אחים לדשא. החיבור בטירת הכרמל הוא עמוק, הוא מבוסס על היסטוריה משותפת ועל כבוד הדדי. בחדר ההלבשה אנחנו לא מדברים רק על טקטיקה, אלא על החיים עצמם. כשאנחנו עולים למגרש, אני יודע שיש מי שירוץ בשבילי ואני ארוץ בשבילו. זה מה שהופך אותנו למכונה משומנת - הלב שנמצא מאחורי כל מסירה."
   

3. על המשפחה והאיזון: ניהול קריירה ספורטיבית בליגת הוותיקים דורש לא מעט זמן והשקעה. איך אתה מצליח לאזן בין התשוקה לכדורגל לבין חיי המשפחה והמחויבויות האחרות? האם המשפחה היא חלק מהחוויה שלך בימי המשחק?
   תשובה:
   "בלי הגב מהבית, לא הייתי יכול לעשות שום דבר מזה. המשפחה שלי היא הקהל הכי חשוב שלי, גם כשהם לא פיזית ביציע. הם יודעים שהכדורגל הוא האוויר שלי לנשימה. כשאני חוזר הביתה אחרי משחק, בין אם ניצחנו ובין אם הפסדנו, הם מזכירים לי מה באמת חשוב. האיזון הוא קדוש - המשפחה נותנת לי את השקט הנפשי להיות השחקן שאני, והכדורגל נותן לי את האנרגיה להיות האבא והבן זוג הכי טוב שאני יכול."
   

4. על הפרספקטיבה: כשחקן מנוסה מאוד, איך הפרספקטיבה שלך על המשחק השתנתה עם השנים? מה אתה מחפש היום בכדורגל ששונה ממה שחיפשת כשהיית שחקן צעיר בתחילת הדרך?
   תשובה:
   "עם השנים הבנתי שכדורגל הוא לא רק ריצה אחרי כדור, הוא שחמט של רגשות. היום אני מעריך כל דקה על הדשא. אני לא מחפש רק את השער, אני מחפש את החיוך של החברים אחרי מהלך יפה. פעם הייתי בלחץ להוכיח, היום אני פשוט נהנה מהזכות להמשיך לשחק. הפרספקטיבה שלי היום היא של הכרת תודה - על הבריאות, על החברות ועל כל נשימה עמוקה של אוויר המגרש."
   

5. על הרגעים הגדולים: מתוך שלוש השנים האחרונות שבהן שלטת בטבלת הכובשים, האם יש שער אחד או משחק ספציפי שזכור לך כמרגש או כמשמעותי ביותר, ולמה דווקא הוא?
   תשובה:
   "היו המון שערים, אבל הרגעים שבאמת נחקקים בלב הם אלו שבהם הרגשנו שכולנו אחד. אני זוכר משחק השנה נגד היריבה העיקרית שלנו ותיקי עילוט, אפילו לא שער שאני כבשתי, בדקה האחרונה היינו בפיגור 2:1 והיינו חייבים להשוות, דניאל הכוכב הגביה כדור לרחבה, דובב עצר כדור בחזה ובמספרת אדירה כבש שער לחיבורים ,רגע אדיר שבו חזרנו מפיגור כנגד כל הסיכויים. הטירוף בעיניים של החברים לקבוצה אחרי השער היה שווה יותר מכל גביע. זה הרגע שבו אתה מבין שהכדורגל הוא כלי לחיבור אנושי עוצמתי. הזיכרון הזה הולך איתי בלילות, לא המספר על הלוח."

6. המסר לשחקני הליגה: איזה מסר היית רוצה להעביר לשחקנים ותיקים אחרים ששוקלים אם לחזור למגרש, או לשחקנים צעירים שרואים בך מודל לחיקוי בכל הקשור להתמדה והצלחה?
   תשובה:
   "המסר שלי לכל אחד מכם, בכל קבוצה בליגה: אנחנו זכינו. זכינו להמשיך לעשות את מה שאנחנו אוהבים גם כשהעולם אולי חושב שאנחנו צריכים לשבת על הספה. אל תסתכלו על השעון ואל תספרו שנים. כל עוד הלב פועם והרגליים סוחבות - תעלו למגרש. תשחקו עם כבוד ליריב, עם אהבה לחברים ועם הערכה למשחק. אנחנו המודל לחיקוי של הילדים שלנו, שמראים להם שחלומות ותשוקה לא פגים עם הגיל."

7. על התחרות והיריבות: כמי שמכיר את הליגה מקרוב, איזו קבוצה נחשבת בעיניך ל"כבשה השחורה" שלכם, והאם יש בלם ספציפי בליגה שאתה יודע שמולו יהיה לך קשה במיוחד להגיע למצבי הבקעה?
   תשובה:
   "יש בליגה שלנו רמה גבוהה ויריבויות ספורטיביות נהדרות, וזה מה שמחזיק אותנו חדים. אני מכבד כל בלם שעומד מולי, כי בסופו של יום, כולנו חולקים את אותו שיגעון. היריבות הזו היא מה שמוציא מאיתנו את המיטב. אני תמיד אומר - תלחמו על המגרש כאילו זה גמר גביע העולם, אבל בשנייה שהמשחק נגמר, תלחצו ידיים כחברים למקצוע. זה היופי בותיקים."
   

8. על המעטפת הליגתית: מה לדעתך הדבר העיקרי שחסר היום בליגת הוותיקים כדי להפוך אותה למקצועית ומהנה יותר – האם זה ברמת המתקנים, השיפוט, או אולי דווקא בחשיפה המדיה והסיקור של המשחקים?
   תשובה:
   "חסר לי קצת יותר דגש על 'החגיגה' שמסביב. הליגה הזו היא מפעל חיים של המון אנשים, והייתי רוצה שנרגיש את זה בכל משחק. חסרה לי מעטפת שתיתן לנו להרגיש מקצוענים באמת - צילום משחקים שנוכל לנתח ולהראות למשפחה, וסיקור תקשורתי שיביא את הסיפורים המופלאים שיש פה לכל שחקן. מגיע לליגה הזו להיות בקדמת הבמה של ספורט הוותיקים בארץ."

9. על שיפור ושינוי: אם היית מקבל את המפתחות לניהול הליגה לעונה אחת, איזה שינוי מהותי היית מבצע כדי לשפר את החוויה של השחקנים ושל הקהל שמגיע לעודד?
   תשובה:
   "הייתי הופך את הליגה לקהילה חברתית של ממש. מעבר למשחקים, הייתי יוזם אירועים משותפים, משחקי ראווה למען הקהילה וערבי הוקרה לשחקני העבר. הכדורגל הוא רק התירוץ, המטרה היא לבנות פלטפורמה שתשמור עלינו מחוברים ופעילים. הייתי רוצה לראות את ליגת הוותיקים הופכת למותג של מצוינות, חברות ורוח ספורטיבית בלתי מתפשרת."

מה נאחל לך, שתמשיך לשחק שנים רבות "ולקרוע רשתות" בליגה .